ילדה עם שיערות לבנות
כמעט חצי שנה שאני מאפירה,
מאפשרת לו, ללבן בשורשי,
להצמיח את שיערותיו האיתנות.
פניי החווירו בפניו,
נכבשו בניסיונו הרב,
והתביישו בניסיוני, לעכב אותו,
את בואו!
הלבנות, עטפו אותי בזוהרן השקט,
אלה, שסימני השנים בעוביין.
אט, אט, החזירוני, למקומי בסולם,
בת 44.
עדיין מתלבטת,
האם לצבוע בחום כהה, מלא!
או להלבין?
האם להודות בשנות חיי, או להסתירן?
ולזכות בך, ילדה,
שעדיין לא בשלה לבגרותה.
אינני יודעת אם אומץ הוא העניין,
או שמה בני היקר,
שעדיין לא בשל שאמו תזדקן,
הוא זה שמחזיר אותי,
ספק ילדה! ספק אישה!
אך אין ספק, באמא שאני לו,
בשבילו,
עדיין מוכנה להישאר צעירה…
צבעתי!
"יפה אמא", אמר לי.