חוץ מליצור יצירות מחול ללמד אותן ולרקוד אותן, כרקדנית חוקרת ויוצרת,כאשר כל התפקידים בנויים לפרטי פרטים ובאופן מדוייק ולא מתפשר.
ישנו בחיי מסלול נוסף שאני הולכת בו שנים רבות במקביל, מסלול ה "אימפרוביזציה" (אילתור) שמהווה את החצי השני שלי.
בזמנו קראתי לזה ריקוד "מחתרתי", שכשנכנסים אליו ומעמיקים לתוכו מתגלה שלמעשה "רב בו הנסתר על הגלוי".

בכל העולם חיפשתי פרטנרים לאלתור, מצאתי חברים יקרים, חוקרים, שהפכו לבני בריתי, שאוהבים כמוני את המצב הזה שבו הכל פתוח והרשות נתונה. עפתי רחוק רחוק אל מחוזות הלא נודע והופעתי הופעות שלמות שאורכן כשעה. בהופעות כשהמוזה נחה עלי, המופע נמשך שעה וחצי ויותר,כאשר כולו אלתור מהתחלה ועד הסוף.

זו היתה חווית טראנס של איבוד שליטה, משמעותית מאוד עבורי, הן כרקדנית פרפורמרית והן כחוקרת תנועה. המצב הכל כך לא יציב ומטלטל הזה, שלעיתים היה אפילו מפחיד מאוד, באופן פרדוקסלי, העניק לי סיפוק רב ועוצמה רגשית וגופנית. איבדתי את עצמי לדעת… והצלחתי למצוא את הסיפור מחדש בכל רגע נתון.

עם הזמן חיפשתי עוגנים, יציבות, אדמה, כדי שאוכל להמשיך להישאר בלא נודע מבלי להפצע. מכאן השמיים הם הגבול. בנסיוני הרב בהוראה הייתי חייבת לספק את העוגנים האלו לתלמידיי היקרים, למרות שיש סתירה גדולה מאוד בין אלתור לחוקים.
מצאתי שלכל דבר יש מסגרת, גם לחופש יש מסגרת, הרבה אחריות מוטלת על האדם החופשי ויותר מכל על האדם החופשי הרוקד. אחריות אשר מבוססת על ידע וניסיון רחב מאוד. זאת אומרת שאין מצב כזה אלתור ממש, הכל מבוסס על קיום והקיום הוא ממשי.

התגלגלתי לי על רצפות של סטודיויים בכל העולם, עם אנשים מדהימים (אימפרובייזרים) שנתנו הרבה השראה והעניקו קהילה תומכת למחקר שלי. המצאתי לי "דרך" שתעגן אותי כאשר אני רוקדת ומאבדת כל אחיזה בבטחון כזה או אחר. מצאתי ביטחון בפעולה עצמה בממשיות הפיזית שלה והפכתי אותה למודעת כשהיא מתרחשת.
מפעולה לפעולה ארגנתי את נפשי ומקדתי את מחשבותיי, הנשימה הצטרפה, עד שאפשר היה לרקוד ללא הפסקה!! מבלי לדעת מה יבוא ברגע הבא…ככל שהעמקתי בחקירתי, הביטחון התגלה רגע לפני שהפעולה התבצעה.
עם הזמן אזרתי אומץ ונתתי לדרך שם…

"מודעות דרך ריקוד" – Awareness Through Dance – ATD – הדרך משלבת את הידע שנצבר בחקירתי האישית, ההכשרה והניסיון שצברתי בעולם המחול ועולם האימפרוביזציה בתנועה ובריקוד, יחד עם שיטתו של "משה פלדנקרייז" שהיא חקירת הגוף בתנועה, כדרך ליצירת מודעות. מתבססת על שיעורי הATM של פלדנקרייז – Awareness Through Movement – מודעות דרך תנועה. עפ"י פלדנקרייז התהליך ההתפתחותי שעובר כל אדם כתינוק משכיבה לזחילה, לישיבה ואז לעמידה, עיצב את הדפוסים התנועתיים שלו. דרך עבודה מחדש על דפוסים אלו, נרכשים כלים ומיומנויות לאלתור בתנועה ובריקוד ולהתבוננות.

רק אחרי שלומדים לעמוד אפשר לרקוד!

עבודה עם פרטנר. המגע עם האחר מלמד המון ויותר,המגע הוא ישיר ובלתי אמצעי הרבה אינפורמציה עוברת כאשר אנו באים במגע, לכן יש לכבד את המקום הזה ולדעת אותו כמה שיותר.
פלדנקרייז קרא לחלק זה בשיטתו – FI – Functional Integration. אינטגרציה תפקודית דרך מגע, גישה פונקציונלית שמכבדת את השותף לריקוד ומשפרת את היכולת התנועתית באופן הדדי.

מודעות לאיכות ולאופי של המגע עם הפרטנר ושימת לב לכל פרט ופרט מאפשרת ריקוד מספק ומהנה ומפתחת הן את האינדיבידואל הרוקד והן את הדואט. הריקוד המשותף הוא לא טיפול, לא מתקנים אחד את השני, אלא לומדים לזהות בעזרת מגע היכן כל אחד מבני הזוג מפריע לעצמו, ובתנועה הדדית עוזרים לארגן את המהלך התנועתי מחדש. למעשה זו שפה חדשה שלומדים אותה דרך חווית המגע ואין צורך במילים, יש הצעה, הסכמה, או התנגדות, הגוף הוא שמדבר. מצב מאוד מיוחד ומרגש, שנותן הרבה ביטחון, חיונית תנועתית ושמחה.

בקורס אני פותחת שער למודעות תנועתית רגשית ויצירתית וכל אחד מהמשתתפים לוקח את זה כמה רחוק ועמוק שהוא יכול בגבולות היכולת שלו. אותם גבולות מתרחבים עם הניסיון והחוויה עוד ועוד.