בכורה: נובמבר 2017, ירושלים

ניפוץ מיתוס ההתאהבות והתמסרות לגוף הנשי בהשראת הניגון הקלאסי
של פאריד אל-אטרש המאהב הנצחי –

"אביב אביב הנה זה שוב בא והירח האיר פניו
היכן הוא אהובי אשר מגן-עדן אהבה השליכני אל תוך להבותיו..."

אלכימיה בתנועה של מלודיה ומקצב.
מן המקאם (مقام), המבנה המגדיר את המסגרת ליצירה,
אל התקסים (تقسيم), המימוש הנאמן ביותר של המקאם, חופשי ואף חסר-משקל.

"החל במקצב הדומה לדופק סדיר ועד למצב שבו תחושת הדופק נעדרת לגמרי...
...נמזגו המוזיקה והריקוד זה בזה ויצרו יחידה הומוגנית שאינה ניתנת לחלוקה.
הריקודים היו חלק מן הפולחן......גורם ממריץ לחוויה מרוממת של הרמוניה פנימית."


(המוסיקה בעולם האסלאם, אמנון שילוח)

 

"...משב הרוח היה שיר שהנילוס שר
ומימיו המתוקים שרים ושרים
גליו הרגועים היו לו עוּד וצבע הירח מיתריו..."


ארבע נשים על מזבח האהבה

 

"...הו הקיץ, למי צוחקים לילותיך וימיך, למי
בימיך היה לי אהוב קרוב נשבע לי אמונים
ובלבו היה צלמי העולה באשליותיך
מיום שנטש אותי והלך
ציוצי הציפורים קינות
והוורדים כצבע הפצעים..."

יצירה אשר באמצעות שפת הגוף, מתארת פריחה וקמילה, סוף שהוא התחלה

"...בא הסתיו אחריו והחליף את פרחי האהבה...
...והנה החורף ארוכים לילותיו
למי שנטשו אהובו, מסתודד עם צלמו ולו הוא קורא
ומתלונן לתבל על סבלו..."

צער האהבה, המעורר משוררים רבים ליצור שירים אשר פורטים על נימי הלב,
מפנה מקום לטרבּ (طرب), תחושת ההתעלות.
מחול פולחן במרחבים בלתי מוגבלים של הזמן והמקום.


*** תרגום השיר הדי אל-רביע מערבית לעברית: נביל טנוס ועבד נאטור ***

 

תודה לפסטיבל בין שמיים לארץ שהזמין את היצירה ולרונן יצחקי על האמון והתעוזה
תודה לשחר דור, חבר טוב ויקר, על השיח האמנותי הפורה
תודה לנשים, הרקדניות המופלאות, המוזות המוסיפות עוד ועוד איכויות מרגשות
תודה לאנשי המקצוע התומכים – איתמר חפץ על העיצוב הגרפי, דפנה בן יוסף על התכנים ונטשה שחנס על הצילום.
ותודה מיוחדת לפאריד אל-אטרש על ההשראה הגדולה.